מתעניינים בבית בקנדה? אנחנו נלווה אתכם בכל השלבים. התקשרו עכשיו: 074-7025400

חקיקת מגן :
המשפט אינו מדע מדויק. במשפט העבודה בפרט מסמנים את הגבולות המותר והאסור על פי ערכי המוסר שהחברה מכתיבה באותה עת , ועל פי הנוהגים שגובשו ונוצקו באופן וולונטרי בין ארגוני העובדים לבין ארגוני המעסיקים . מה שהיה אסור לפני עשרות שנים והיה לטאבו הופך להיות מותר בשינוי הערכים התרבותיים . גבולות משפט העבודה המגן נקבעים, מורחבים או מצומצמים על פי מידת הלחצים הכלכליים , על פי ההשקפות האידיאולוגיות השולטות בכיפה ועל פי מידות אתיות ערכיות , שער הדולר שהחברה בתור שכזו סבורה, שהן יאות או בלתי יאות לחברה אנושית (עו"ד אפרים זילוני).
חקיקת מגן בנושא זכיינות למכירה הינה חקיקה קוגנטית , שלא ניתן להתנות עליה , היא גם חקיקה כופה; לאמור : חקיקה המגבילה מרחב ההתנהגויות האפשריות הנתון לבחירתו של הפרט. הגבלת מרחב ההתנהגויות באמצעות חקיקת המגן יכולה להיות מלאה או חלקית : הגבלה מלאה פירושה שיש רק התנהגות אחד מותרת , והגבלה חלקית פירושה כי התנהגויות מסוימות אסורות והאחדות מותרות , והפרט רשאי לבחור מתוך ההתנהגויות שלא נאסרו בחוקי המגן. ככלל,חקיקת מגן מגבילה את מרחב ההתנהגויות באופן חלקי בלבד: היא קובעת את אגד הזכויות המינימליות המוקנות לעובד , ועל אגד זכויות זה ניתן להתנות – בחוזה אישי או בהסכם קיבוצי – לטובת העובד בלבד .
לחקיקת מגן הכופה יש גם השלכות מוסדיות , המתבטאות בהפקעת שיקול הדעת של בית המשפט להושיט סעד השונה מזה הקבוע בחוק הכופה. מנקודת מבט זו , חקיקה כופה היא מכשיר לחלוקת הכוח החברתי בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת , תוך ריכוזו בידי הרשות המחוקקת באופן מלא או חלקי , בהתאם לסוג ההגבלה .
הצידוקים לאופייה הכופה של חקיקת במגן :
הצידוק המסורתי נשען על תפיסה של צדק פרטי. והוא מושתת על חולשתו היחסית של העובד הקונקרטי שבעטייה יש להגן עליו מפני עצמו . על פי הצדקה זו , אופייה הקוגנטי של חקיקת מגן נועד להבטיח צדק פרטי-נקודתי במערכת היחסים שבין עובד מסוים למעביד מסוים . צידוק נוסף של חקיקת המגן נשען על תפיסות של צדק קיבוצי , ובמוקדו מצויה ההגנה על קולקטיב העובדים וההגנה על האינטרסים הקולקטיביים שלהם מטעמי סולידריות חברתית . הצדקה זו מורכבת משני תת צידוקים : תת-צידוק ראשון : אופייה הקוגנטי של חקיקת המגן נועדה להגן על קולקטיב העובדים מפני עובד ספציפי, ועל פי תת-צידוק השני:נועד אופייה הקוגנטי להגן על קולקטיב העובדים מפני קולקטיב המעבידים (חני אופק-גנדלר) .בנוסף לשיקולים שלעיל יש שיקולים סוציאליים – מהותיים . שיקולים אלה מגדירים את זכותו המהותית של העובד לתנאי מחיה מינימאליים, וחקיקת המגן נועדה למנוע פגיעה בזכויות אלה.בנוסף לאמור חקיקת מגן שואפת את כוחה ואת אופייה מחוקי יסוד הקיימים . חוקי מגן מיישמים את זכויות האדם. מחד, חוקי המגן הם קוגנטיים או כופים מאידך, יש אסכולה שונה שמוכנה בנסיבות מסוימות להכיר בתקפות של ויתור על זכות קוגנטית, בד"כ בסיטואציות של העדר תום לב(פס"ד בוכריס). פסק הדין הראשון שדן בעניין של ויתור על זכות קוגנטית הוא פס"ד ציבוטרו. הנשיא דאז בר ניב הביע את עמדתו, לפיה לא ניתן לוותר על זכות קוגנטית של עובד בשום דרך. הוא נתן לכך כמה נימוקים:
1) ויתור פוגע בתכלית משפט העבודה של הבטחת הכבוד החברתי.
2) הכרה בויתור נוגדת את תקנת הציבור, כי הויתור יגרום לתחרות בין המעבידים השונים על חשבון זכויותיו הקוגנטיות של העובד.
3) ויתור מהווה ראיה להעדר תום לב מצד המעביד- אם מעביד לוחץ על עובד לוותר על זכויותיו, הוא נוהג בחוסר תום לב.
4) ויתור מהווה פגיעה בסדר הציבורי כי אי קיום חקיקת המגן מהווה עבירה פלילית,חוקי המגן אינם רק נורמות אזרחיות המקנות זכויות לעובדים.
5) ויתור מהווה פגיעה באינטרס הציבורי להבטיח מימוש חוקי המגן.

צור קשר